© Sherby & Co., Advs.
העולם העסקי הישראלי הוכה בתדהמה כתוצאה מפרסומם של שני אירועים תוך ארבעה ימים – (א) הסדר טיעון (שפורסם ביום 15.12.16), עם חברת ניפ גלובל לפיו החברה תיקנס ב-4.5 מיליון ש”ח בגין מתן שוחד בממלכת לסוטו (באפריקה), ו-(ב) מעצרו של איש העסקים בני שטיינמץ (פורסם אתמול) בחשד שהוא שילם שוחד לבכירים בממשלת גיניאה.
א. הרקע
לפני כ-20 שנה, מס הכנסה הישראלי היה מכיר כהוצאה מוכרת מתן שוחד על-ידי חברה ישראלית כאשר הדבר היה נדרש על-מנת להשיג פעילות עסקית בחו”ל (בעיקר במדינות עולם שלישי). אך בשנת 2008 תוקן החוק הישראלי (סעיף 291א לחוק העונשין), כך שמתן שוחד לעובד מדינה זרה מהווה עבירה פלילית.
החל משנת 2009, ארגונים בינלאומיים, וביניהם ה-OECD, עקבו אחרי רמת האכיפה של החוק בישראל, וחלק מהארגונים הנ”ל הביעו ביקורת על כך שבמדינת ישראל לא נפתח אף תיק פלילי בקשר למתן שוחד בחו”ל.
בכנס שהתקיים בתל אביב, לפני כשלוש שנים, ניסה פרקליט בכיר בפרקליטות המדינה להסביר כי העובדה שלא הוגשו כתבי אישום בנושא שוחד בחו”ל נובעת מכך שבישראל צריכים רמה גבוהה של ראיות על-מנת להרשיע וכי בדרך כלל קשה להשיג את רמת הראיות הנדרשת כאשר פעולת מתן השוחד בוצעה במדינה זרה.
ב. אירועי השבוע שעבר
כנראה שהמצב השתנה.
על-פי הדיווחים הראשונים, בתיק של שטיינמץ, הרשויות הישראליות נעזרו בסיוע מגורמים אמריקאיים, ובעניין ניפ גלובל, הרשויות הישראליות נעזרו בסיוע של הארגון UNCAC. בעסקת הטיעון הסכימה ניפ לשלם קנס של 4.5 מיליון ש”ח.
ג. עם הפנים קדימה
כל חברה ישראלית הפועלת בחו”ל – במיוחד אלו שפועלות במדינות עולם שלישי – צריכות להפיק לקח מפרשת שטיינמץ ומפרשת ניפ גלובל.
רשויות אכיפת החוק מודעות לטענה לפיה “אי-אפשר לנהל עסקים” במדינות רבות בעולם מבלי לתת שוחד לעובדי אותה מדינה. לטענה זו אין ערך משפטי. על-פי החוק, חברה ישראלית הפועלת בחו”ל חייבת לעמוד בסטנדרטים של הדין הישראלי – אפילו כאשר הנוהג במדינה זרה דורש פחות.
בתחום של מניעת שוחד, אחת מהבעיות הנפוצות ביותר היא דרישה מאת סוכן במדינה זרה לקבלת כסף עבור תשלום “מיוחד” או עבור “לוגיסטיקה מיוחדת”. במקרים רבים דרישה כזו היא בקשה בכסות מאת הסוכן לקבלת כסף עבור שוחד שיינתן לעובד המדינה בה החברה הישראלית מנסה לעשות עסקים.
לפי הדיווחים, המצב המתואר לעיל היה בדיוק הפלונטר בו נפלה חברת ניפ גלובל – היא שכרה את השירותים של “מתווך” בממלכת לסוטו, ואותו מתווך העביר כספים לעובד המדינה או לקרוב משפחתו.
על-פי הדין, מתן שוחד על-ידי סוכן או מתווך (זר) דינו מתן שוחד על-ידי החברה הישראלית.
בכל רחבי העולם, חברות ממדינות מערביות מנסות להתמודד עם הבעיה של פעילות לא חוקית ע”י סוכנים/מתווכים. הפיתרון אינו עצימת עיניים – אלא אימוץ תוכנית למניעת שוחד.
כבר כ-40 שנה חברות אמריקאיות מודעות לסכנה במתן שוחד בעסקים בינלאומיים, והדבר גרם לקהיליית העסקים בארה”ב לאמץ תוכניות למניעת שוחד. תוכניות אלו מבוססות הן על לימוד עובדים על האיסור למתן שוחד והן על הקפדה, בבחירת סוכנים זרים/מקומיים, על כך שגם הם יבינו את חומרת האיסור ואת ההשלכות המשפטיות של עבירה על החוק.
אנשי עסקים רבים בעולם המערבי שואלים: “מה יקרה אם, למרות כל המאמצים הסבירים למנוע מתן שוחד ע”י נציגינו וסוכנינו, אחד מהם עדיין משלם שוחד, ללא ידיעתנו, בקשר לעסקה שלנו?” התשובה אינה פשוטה. בהנחה שהניסיון בארה”ב יהיה רלבנטי גם בארץ, ככלל חברה שמצליחה לאמץ “culture of compliance” יכולה להתגונן בפני אשמה שסוכן מטעמה שילם שוחד.
בארה”ב היו מקרים בהם סוכן זר שילם שוחד, ללא ידיעתה של החברה, והרשויות החליטו לא להגיש כתב אישום כנגד החברה. מדוע לא? מכיוון שהחקירה שבוצעה ע”י גרומי אכיפת החוק גילתה שבאותה חברה ההנהלה אכן אימצה תוכנית למניעת שוחד ואכן יצרה “culture of compliance” בחברה.
מהי “culture of compliance”? בקליפת האגוז, היא מודעות אצל כל אחד בחברה לפיה החברה לא תסבול פעולה כלשהי שאינה חוקית.
לסיכום, אירועי השבוע שעבר מוכיחים כי עולם העסקים הישראלי עובר מעבר – מה שנחשב עד לאחרונה כעבירה “תיאורטית” הוכיח את עצמו כסיכון של ממש. לאור הסיכון של קנסות של מיליונים והאפשרות להרשעה בעבירה פלילית, כל חברה ישראלית בתחום הבינלאומי חייבת להשקיע את המאמצים הנדרשים לוודא שהיא עומדת בדרישות הדין.
כל חברה שכזו חייבת לאמץ תוכנית למניעת שוחד.