© 2016 Sherby & Co., Advs.
In two previous posts (July 29 and Sept. 7), we reviewed some of the restrictions in the proposed Medical Tourism Law (the “Proposal”). In this, our final review of the Proposal, we explain why it is a boondoggle.
The “players” in the Israeli medical tourism field include private hospitals, public hospital, and independent “agents.” As described in our September 7 post, the Proposal creates a clear economic advantage for hospitals over independent brokers – the former (hospitals) are not precluded from “tying“ the provision of medical services to other economic services, whereas the latter (independent agents) are so precluded.
The “no tying” provision of the Proposal gives both private hospitals and public hospitals an advantage over the independent agents.
But that advantage is not the only one that the Proposal confers upon private hospitals. Even as between the two kinds of hospitals – public and private – the Proposal gives an additional advantage to the private hospitals.
Section 28(a) of the proposal makes it illegal for a public hospital to provide medical tourism services between 7 AM and 3 PM (15:00). Note that such restriction applies to public hospitals only. In other words, private hospitals may provide medical tourist services without any restriction whatsoever as to the time of day for the provision of such services.
Thus section 28(a) confers a clear economic advantage to the private hospitals over the public hospitals.
To summarize, the “no-tying” provision of the Proposal gives the private hospitals a clear economic advantage over independent agents, and the “after-hours only” provision of the Proposal gives the private hospitals a clear economic advantage over the public hospitals.
In other words, notwithstanding the altruistic purposes set forth in the preamble of the Proposal, it is largely draft legislation that will have the effect of expanding the piece of the pie that private hospitals have over the medical tourism market. If it passes, the Proposal will reduce competition in the medical tourism field.
The Proposal should be stopped in its tracks – or at least amended – as soon as possible.
בשני פוסטים קודמים (29.07.16 ו-07.09.16), סקרנו חלק מהמגבלות בהצעת חוק
התיירות הרפואית (להלן — “ההצעה“). בפוסט זה, שהינו הסקירה האחרונה שלנו על ההצעה, נסביר מדוע ההצעה חסרת תועלת (בלשון המעטה).
בתחום התיירות הרפואית הישראלי, ה”שחקנים” כוללים את בתי החולים הפרטיים, בית החולים הציבוריים, ו”סוכנים” עצמאיים. כפי שהוסבר בפוסט שלנו מיום 07.09.16, ההצעה יצרה יתרון כלכלי מובהק לטובת בתי חולים על פני סוכנים עצמאיים — הראשונים (בתי החולים) אינם מנועים מ”כריכת” מתן שירותים רפואיים עם שירותים כלכליים אחרים, ואילו האחרונים (סוכנים עצמאיים) מנועים מלעשות זאת.
סעיף “האוסר כריכה” של ההצעה מקנה הן לבתי חולים פרטיים והן לבתי חולים ציבוריים יתרון על פני סוכנים עצמאיים.
אך היתרון הנ”ל אינו היתרון היחיד שההצעה מקנה לטובת בתי חולים פרטיים. אפילו בין שני סוגי בתי החולים — ציבוריים ופרטיים — ההצעה נותנת יתרון נוסף לטובת בתי החולים הפרטיים.
סעיף 28(א) להצעה אוסר על בתי חולים ציבוריים מלספק שירותי תיירות רפואיים בין השעה 7 בבוקר לשעה 3 אחר הצהריים (15:00). יש לשים לב שמגבלה זו חלה על בתי חולים ציבוריים בלבד. במילים אחרות, בתי חולים פרטיים יכולים לספק שירותי תיירות רפואיים ללא כל מגבלה באשר לשעה ביממה של מתן שירותים שכאלה.
בכך, סעיף 28(א) מקנה יתרון כלכלי מובהק לטובת בתי החולים הפרטיים על פני בתי החולים הציבוריים.
לסיכום, סעיף “האוסר כריכה” של ההצעה מקנה לבתי החולים הפרטיים יתרון כלכלי על פני הסוכנים העצמאיים, וסעיף “רק לאחר שעות הפעילות” של ההצעה מקנה לבתי החולים הפרטיים יתרון כלכלי מובהק על פני בתי החולים הציבוריים.
במילים אחרות, על אף המטרות האלטרואיסטיות המפורטות במבוא להצעה, מדובר בהצעה שתגרום להגדלת חתיכת העוגה שיש לבתי החולים הפרטיים בשוק התיירות הרפואית. במידה וההצעה תעבור, היא תפחית את התחרות בתחום התיירות הרפואית.
יש לעצור את ההצעה — או לפחות לתקנה — בהקדם האפשרי.