© 2016 Sherby & Co., Advs.
לאחרונה דן בית משפט פדראלי בקליפורניה בסוגיה של אכיפת סעיף בוררות בחוזה אחיד שנכרת באינטרנט. לאור פסק-הדין מבית המשפט המחוזי (בלוד) שניתן לפני מספר שבועות בקשר להסכם של חברת פייסבוק (ושסוכם בבלוג שלנו ביום 29.06.16), הפסק מקליפורניה אמור לעניין אנשי עסקים ישראליים העושים עסקים עם גורמים בקליפורניה (ובאופן כללי בחוזים מקוונים עם גורמים אמריקאיים).
בפסק דין נורתווסט נ. UPS (מיום 07.07.16), קבע בית המשפט הקליפורני כי יש לאכוף את סעיף הבוררות בהסכם מקוון שנוסח והוצע על-ידי חברת UPS למרות שלא היו ראיות פוזיטיביות לפיהן הלקוח של UPS קרא את התנאים של החוזה. בית המשפט קבע כי לחיצה על כפתור ה-YES, במענה לשאלה “האם הלקוח מקבל את התנאים?”, מהווה הסכמה של הלקוח לכל התנאים וביניהם לסעיף הבוררות.
הקביעה הנ”ל הינה טובה לחברת UPS (וייתכן לכל מציע שדורש הסכמה של לקוח באמצעות לחיצה על כפתור, בין אם מסוג YES או מסוג “I agree”). למרות זאת, בפסק-דין נורתווסט, קבע בית המשפט כי הצעת התנאים של UPS נחשבת להצעה של “take it or leave it”. כתוצאה מכך, סקר בית המשפט את הפסיקה הרבה מבתי המשפט בקליפורניה שדנה באכיפת תנאים בהסכמים מסוג זה. הפסיקה הנ”ל מחייבת את בית המשפט לקחת בחשבון (בין היתר) את השאלות:
- האם הצד שהציע את התנאים הסתיר אותם באותיות קטנות או בדרך אחרת שעלולה לגרום להפתעה של הצד השני?
- האם סעיף הבוררות הוא הדדי? — או שמא הוא “קושר את הידיים” רק של הלקוח?
במקרה דנן, קבע בית המשפט שלא היו סימנים של הפתעה. בנוסף, מכיוון שסעיף הבוררות חל הן על תביעות שהובאו על-ידי הלקוח והן על תביעות שהובאו על-ידי החברה, קבע בית המשפט שהסעיף הוא הדדי. לאור הקביעות הללו, קבע בית המשפט הקליפורני כי, למרות שההסכם נופל בגדר של take it or leave it, אין לראות את סעיף הבוררות כתנאי מקפח (oppressive) – ולכן יש לאכוף את סעיף הבוררות.
מה הלקח עבור חברה ישראלית המתקשרת עם לקוחות אמריקאיים באמצעות האינטרנט? כשבוחנים את אכיפתו של סעיף בוררות בהסכם מקוון, יש לבדוק לא רק את השאלה של הצעה וקיבול, אלא גם הדין המהותי החל על חוזים אחידים.