© 2016 Sherby & Co., Advs.
לאחרונה ניתנה החלטה על-ידי בית משפט פדראלי במדינת דלוור (ארה”ב) בסכסוך בו מעורבים (א) שנים-עשר (12) אזרחיים ישראליים ו-(ב) חברה הרשומה במדינת דלוור אך נסחרת בבורסה בתל-אביב. ההחלטה הנ”ל, בתיק My Size Inc. v. Mizrahi (מספר תיק SLR-15-1061), מהווה לקח טוב בליטיגציה בינלאומית – עורך-דין המנסח הסכם בינלאומי חייב לערוך סעיף שיפוט בעיקר עבור השופט שיושב במדינה ששם לא נוח למרשו להתדיין.
בתובענה הנ”ל, נטענו עילות תביעה חוזיות ונזיקיות. הנתבעים הישראליים הגישו בקשות למחיקה — הן על בסיס סעיף השיפוט והן על בסיס הדוקטרינה של פורום לא נאות.
ההסכם הרלוונטי נערך בעברית, ובין היתר, נקבע בו:
“הדין שיחול על הסכם זה הינו דין מדינת ישראל ומקום השיפוט לעניין תניית שיפוט הינו בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו”.
שני הצדדים הגישו לבית המשפט הדלוורי תרגומים (לאנגלית) של הסעיף המצוטט לעיל; הנתבעים טענו בפני בית המשפט כי הסעיף הנ”ל הינו סעיף שיפוט בלעדי, אך התובעת טענה שאין מדובר בסעיף שיפוט בלעדית.
כידוע ההלכה הפסוקה בישראל היא כי, בהיעדר לשון של בלעדיות, הסכמת הצדדים למקום שיפוט מסוים לא תיחשב כהסכמה השוללת את הסמכות של מקום שיפוט אחר (פס”ד קרפול נ’ הורוביץ משנת 1979). יותר חשוב מזה (לאור העובדה שהתביעה הוגשה בארה”ב) הוא הדין האמריקאי – גם בדין של ארה”ב יש צורך בשימוש בלשון של בלעדיות. ראה פרק על סעיפי שיפוט, פרי עטו של אריק שרבי, בספר International Aspects of U.S. Litigation (שיוצא לאור בחודש אוקטובר ש.ז. ע”י לשכת עורכי דין של אמריקה).
בתיק My Size השאלה המרכזית בפני בית המשפט בדלוור הייתה האם במונח “מקום השיפוט לעניין תניית שיפוט” יש כוונה של בלעדיות? כמובן שהסעיף לא השתמש במונח “סמכות בלעדית”, “שיפוט ייחודי” או מונח אחר שמעיד במפורש על בלעדיות. (אולי מי שניסח את הסעיף הניח שכל שופט שיזדקק לפרש אותו יתייחס למונח “מקום השיפוט לעניין תניית שיפוט” כמונח המביע בלעדיות — אך זאת לא הייתה הנחה סבירה, בגלל שתי סיבות. הראשונה — התובעת הינה חברה הרשומה במדינת דלוור, והיה צפוי כי דווקא שופט בארה”ב יהיה זה שיצטרך לפרש את סעיף השיפוט (אפילו באמצעות תרגום) ולא שופט ישראלי. הסיבה השנייה – מחמש המילים במונח “מקום השיפוט לעניין תניית שיפוט”, אין אף מילה שמבטאת בלעדיות.)
הלקח מפס”ד My Size — ככל שברצונך שבית המשפט הזר יתייחס לסעיף שיפוט כייחודי, עלייך להשתמש מפורשות במונחים כגון “בלעדי” או “ייחודי” או “בלבד” באותו סעיף. בתיק My Size, השופט הזר הרים ידיים — הוא החליט לא להחליט בקשר לפרשנות ההסכם. בית המשפט לא רצה להכריע בין שני מומחים ישראליים בפרשנות של מסמך בעברית, ובמקביל קבע בית המשפט כי, לאור העובדה שהצדדים והעדים הינם בעיקר ישראליים, הדוקטרינה של פורום לא נאות מחייבת את בית המשפט למחוק את התובענה ולאפשר לתובעת להגיש את תביעתה בישראל.
ברם, אין זה מקרה של “סוף טוב הכל טוב“. העובדה שנתבעים ישראליים הצליחו לשכנע את בית המשפט הזר להימנע מלדון בסכסוך אינה מלמדת שהניסוח שלהם היה בסדר. ככלל אין נתבע (זר) מעוניין להסתמך על הדוקטרינה של פורום לא נאות. הרי הדוקטרינה מחייבת את בית המשפט לקחת בחשבון מספר רב של שיקולים — כגון הנוחיות לעדים, הדין המהותי שחל על ההסכם, וכדומה — והנטל תמיד מוטל על הנתבע לשכנע את בית המשפט בו הוגשה התביעה לא להפעיל את סמכותו.
בניגוד לדוקטרינה של פורום לא נאות, בדרך כלל בתי המשפט מכבדים סעיפי שיפוט כך שאין צורך לבחון עניינים של נוחיות או הדין המהותי.
בתיק My Size לנתבעים הישראליים היה מזל — התוצאה שלא הצליחו להשיג באמצעות סעיף השיפוט כן הצליחו להשיג בדרך אחרת.
המנסח הזהיר לא ייקח את הסיכון שיצליח בבקשה של “פורום לא נאות” — אלא הוא דואג לנסח את סעיף השיפוט בצורה שלא ניתנת להשתמע לשני פנים, קרי, הוא דואג להשתמש במונח של בלעדיות.